המלאכיות של צ'רלי: אתחול מודרני שהשתבש
אתחול הסדרה הקלאסית "המלאכיות של צ'רלי" משנת 2011 ניסה למ modernise את הזיכיון, אך בסופו של דבר איכזב רבים ממעריצי הסדרה המקורית. הבעיה המרכזית הייתה סטייה מהאלמנטים הקלילים והקאמפיים שהפכו את הסדרה המקורית להצלחה. במקום זאת, הכותבים בחרו בגישה עמוסת אקשן חסרת בינה, והקריבו פיתוח דמויות ועלילות מרתקות לטובת פיצוצים ויריות.
פרק הפיילוט קבע מיד את הטון הלא נכון, עם כתיבה גרועה, משחק רע, ומטח בלתי פוסק של סצנות אקשן שלא הותירו מקום לפיתוח דמויות. הניסיון להפוך את המלאכיות ללוחמות קשוחות ואת בוסלי לגברבר חובב מחשבים הרגיש מאולץ ולא במקום.
הפרקים הבאים המשיכו במגמה זו, ולקחו עלילות פשוטות מהסדרה המקורית וסילפו אותן לעלילות מסובכות שכללו מזימות בינלאומיות וקנוניות גלובליות. לדוגמה, מקרה של דוגמנית נעדרת התפתח במהירות לסיפור על נישואי נוחות וניסיונות התנקשות.
אפילו פרקים שציפו להם רבים כמו "מלאכיות בכלא" סבלו מגישה מוגזמת זו. המלאכיות מצאו את עצמן מעורבות בפעולות CIA וריגול בינלאומי בכלא קובני, רחוק מאוד מעבודת החקירה הפרטית שאפיינה את הסדרה המקורית. הסדרה נראתה נחושה להחדיר אלמנטים מסדרות כמו "24", והפכה את המלאכיות למשהו הדומה יותר ללוחמי אריות הים מאשר לחוקרות הפרטיות הערמומיות שהן היו אמורות להיות.
הסדרה המקורית "המלאכיות של צ'רלי" שגשגה בזכות הכימיה והחברות בין שלושת הכוכבות. האינטראקציות והיחסים ביניהן היו חלק מרכזי בקסם של הסדרה. למרבה הצער, האתחול לא הצליח ללכוד דינמיקה זו. בתוך האקשן המתמיד והעלילות המסובכות, פשוט לא היה זמן לאינטראקציה משמעותית בין הדמויות או לפיתוחן. המוקד עבר מהאישי והמרתק אל הלא אישי והנפץ, והותיר את הצופים עם קליפה ריקה של הקלאסיקה האהובה. האתחול הוכיח בסופו של דבר שיותר אקשן לא תמיד שווה סדרה טובה יותר, במיוחד כשזה בא על חשבון הלב והנשמה של המקור.
