כוכבי "לא תוכלו לעשות את זה בטלוויזיה": מבט לאחור

תוכנית המערכונים הקנדית "לא תוכלו לעשות את זה בטלוויזיה", ששודרה בניקלודיאון בין השנים 1981 ל-1990, הציגה צוות שחקנים צעירים מתחלפים. עם למעלה מחמישים חברי צוות לאורך תשע עונותיה, דווקא הנוסחה הקומית העקבית של התוכנית, ולא אישיות ספציפית, הבטיחה את הצלחתה. ההומור של התוכנית סבב סביב מערכונים חוזרים, פרקים נושאיים ודמויות בלתי נשכחות.

כריסטין "מוס" מקגלייד, חברת צוות בולטת בין השנים 1981 ל-1986, שימשה כמארחת התוכנית ופניה. למרות שלא הייתה בעודף משקל, הכינוי שלה "מוס" נבע מכך שהייתה מבוגרת וגדולת מימדים יותר מחברי צוות אחרים. היא הציגה את הנושאים השבועיים ונאמה מונולוגים, ותתרמה רבות לפופולריות של התוכנית.

ליסה ראדי, חברת צוות בלתי נשכחת נוספת בין השנים 1981 ל-1985, גילמה דמות טיפשה ומעצבנת, שלעתים קרובות עמדה בניגוד לדמותה השקולה יותר של מקגלייד. גילום הדמות של ראדי, אף שלעיתים היה מעצבן, הפך אותה לאחת הדמויות הבלתי נשכחות ביותר של התוכנית.

אלאסדיר גיליס, חבר צוות בין השנים 1982 ל-1986, בלט בשמו יוצא הדופן ובכישורי המשחק החזקים שלו. אורך חייו בתוכנית חיזק עוד יותר את מעמדו כשחקן מפתח בצוות של "לא תוכלו לעשות את זה בטלוויזיה".

דאג "דאגי" תלמי, שהיה חלק מהצוות בין השנים 1982 ל-1987, התבגר באופן ניכר על המסך במהלך חמש שנות כהונתו. רקע הקראטה שלו ועברו בשימוש בסמים הוסיפו מימד מעניין לדמותו.

ונסה לינדורס, שהייתה גם היא בתוכנית בין השנים 1982 ל-1987, הייתה מטרה תכופה לבדיחותיו של תלמי בפרקים מאוחרים יותר. אף שנדמה היה שדרכה כשחקנית הסתיימה עם התוכנית, היא השתתפה בפרק איחוד עבור כנס מעריצים בשנת 2004.

אדם ריד, חבר צוות בין השנים 1984 ל-1987, עבר לכתיבה עבור התוכנית לאחר תפקידו על המסך. הוא המשיך לעבוד בתעשיית הבידור, עם קרדיטים בסרטים וסדרות טלוויזיה שונות.

סטפני צ'או, שהייתה חלק מהצוות בין השנים 1984 ל-1987, הייתה אחת מחברי הצוות המעטים בני המיעוטים בתוכנית הקנדית שרובה לבנה. קומתה הנמוכה ייתכן ששיחקה תפקיד בסטריאוטיפים קיימים על אסייתים.

אבי הגיירד, נוכחות קבועה בין השנים 1982 ל-1990, גילמה דמויות נשיות בוגרות שונות, ובמיוחד את ולרי פרוור ואת הספרנית. נוכחותה העקבית סיפקה יציבות בקרב הצוות הצעיר המתחלף לעתים קרובות.

בעוד שזריקת מים על כל מי שאמר "מים" הייתה גימיק קלאסי, הסימן המסחרי של התוכנית היה רפש ירוק. הביטוי "אני לא יודע" עורר שטיפה ברפש, והפך לחלק משמעותי מהמורשת של התוכנית ושל ניקלודיאון.

לס ליי, הכוכב האמיתי של התוכנית, גילם כל דמות גברית בוגרת לאורך כל תקופת שידורה. הרבגוניות שלו אפשרה לו לגלם אישיויות שונות רבות, מהמפיק רוס איביץ' ועד בארת' ובליפ. הוא היה השחקן היחיד שנכח בכל עונות התוכנית.

בין חברי הצוות הבולטים האחרים נכללה אלאניס מוריסט ב-1986, לפני עלייתה לתהילה מוזיקלית. מת'יו גודפריי, שהיה חלק מהצוות בין השנים 1986 ל-1987, דמה לשחקן ילד אחר של התקופה.

הרעיון המרכזי של התוכנית סבב סביב תוכנית טלוויזיה בתוך תוכנית טלוויזיה, תוך התמקדות באינטראקציות בין רוס איביץ' לשחקנים הילדים. מערכונים חוזרים, כמו אלו שמציגים את משפחת פרוור, הארקייד של בליפ, נהג האוטובוס סנייק אייז ומר שידלר המורה, תרמו רבות למשיכה המתמשכת של התוכנית.

התוכנית הציגה גם דמויות מוזרות יותר כמו אל קפיטן, דמות בסגנון פידל קסטרו שחיפשה להוציא להורג ילדים, ומערכונים חוזרים שהתרחשו בצינוק ובחדר מעצר. המסעדה של בארת', הידועה בהכנת מזון לא סניטרית, הייתה עוד מערכון חוזר פופולרי.

"לא תוכלו לעשות את זה בטלוויזיה" שאבה השראה מתוכניות כמו "מונטי פייתון" ו"Rowan & Martin's Laugh-In", ניכר בהומור האבסורדי שלה, הדמויות החוזרות והשימוש בחדר הלבשה הדומה לקיר הבדיחות של "Laugh-In". התערובת הייחודית של התוכנית של ציניות, חוסר כבוד והומור גס התאימה לקהל צעיר, והבדילה אותה מתוכניות ילדים אחרות של התקופה.