סדרות שאתם שונאים לאהוב: האלגוריתם יודע הכל

חברות טכנולוגיה מבינות שקל יותר להרוויח מהדחפים השליליים שלנו מאשר לערער על הטבע הטוב שלנו. בעולם הדיגיטלי, מעורבות היא המטרה העיקרית, ללא קשר לרגש המניע אותה. קליק שמגיע מכעס שווה ערך לקליק שמגיע משמחה.

עם המעבר של הוליווד לשירותי סטרימינג, ההיגיון האינטרנטי הזה חדר גם לתחום הבידור. פלטפורמות סטרימינג נותנות עדיפות לשמירה על מעורבות הצופים ולמנויים פעילים. עבור פלטפורמות המבוססות על פרסומות, צפייה רציפה מתורגמת להכנסות מפרסום. בעוד נאמנות חשובה, הרגשות הבסיסיים המזינים אותה משניים. כל עוד הצופים ממשיכים לצפות, ה"למה" הופך ללא רלוונטי.

זה לא אומר שפלטפורמות סטרימינג יוצרות תוכן מעצבן בכוונה. עם זאת, מנקודת מבט עסקית, צפייה מתוך שנאה וצפייה מתוך אהבה הן שוות ערך. זה היה נכון גם בעידן של רייטינג טלוויזיוני, אבל הסטרימינג מגביר את התופעה. קחו לדוגמה את "אמילי בפריז", סדרה שאפשר לטעון שחסר בה עומק בהשוואה לסדרות עכשוויות אחרות. העלילה נוסחתית וכוללת את אמילי מנווטת במערכות יחסים רומנטיות צפויות. ובכל זאת, 58 מיליון משקי בית צפו בעונה הראשונה בחודש הראשון לשידורה ב-2020. בעוד שהסגרים של המגפה תרמו להצלחה הזו, הסדרה נותרה להיט גדול עבור פלטפורמת הסטרימינג כשהיא נכנסת לעונה הרביעית שלה.

יש סיבות משכנעות להימנע מצפייה מתוך שנאה. זה משפיע לרעה על אלגוריתם הצפייה שלכם, מה שמוביל להמלצות על סדרות דומות שסביר להניח שלא תאהבו.

צפייה מתוך שנאה, בדומה לגלילה אינסופית ברשתות חברתיות או אינטראקציה עם טרולים, מחזקת התנהגויות שליליות. ככל שאנו מתמכרים יותר לפעילויות אלו, כך הן הופכות להרגלים מושרשים, מטפחות השקפת עולם צינית. שליליות זו יכולה להתרחב מעבר לבחירות הבידור שלנו ולהשפיע על השקפת העולם הכללית שלנו. בעוד שצפייה מתוך שנאה מספקת באופן רגעי, היא יכולה להשאיר השפעה שלילית מתמשכת.