להקת טלוויז'ן: סיפורו של "Marquee Moon" והלאה
סצנת הפאנק הניו יורקית של שנות ה-70 הולידה להקות אייקוניות רבות, אך טלוויז'ן בלטה מעל כולן. אף שנחשבה לאבן יסוד של התנועה, הצליל שלהם חרג מהנוסחה הטיפוסית של הפאנק. אלבום הבכורה שלהם, Marquee Moon, למרות כישלון מסחרי ראשוני, הפך לאלבום מגדיר של התקופה וממשיך להדהד בקרב חובבי מוזיקה עד היום. אלמנט מרכזי בצליל הייחודי של טלוויז'ן היה השימוש החדשני שלהם בטלוויזיה, ובפרט בתדרי VHF ו-UHF, כדי ליצור נופים קוליים אטמוספריים וניסויים במוזיקה שלהם. גישה לא שונה זו, בשילוב עם המילים הפואטיות של טום ורליין ומשחק הגיטרות המורכב של הלהקה, הבדילה אותם מבני דורם.
השפעתה של טלוויז'ן חרגה מעבר למוזיקה שלהם. הם היו גורם מרכזי בהפיכת מועדון CBGB למרכז סצנת הפאנק בניו יורק. ריצ'רד לויד, גיטריסט הלהקה, מספר על ימיהם הראשונים, כולל ההופעה הראשונה שלהם, הקמת CBGB וחתימת הלהקה בחברת התקליטים Elektra.
מסעה של טלוויז'ן התאפיין במתחים פנימיים, בעיקר בין ורליין לבסיסט ריצ'רד הל. עזיבתו של הל והחלפתו על ידי פרד סמית' חיזקו את הרכב הלהקה וסללו את הדרך ל-Marquee Moon. יצירת האלבום לא הייתה חפה מאתגרים, כפי שמספר לויד על חווייתם בעבודה עם המפיק אנדי ג'ונס. ג'ונס, הידוע בעבודתו עם ענקי רוק כמו לד זפלין והרולינג סטונס, התנגש בתחילה עם חזון הלהקה לצליל פחות מלוטש.
למרות המחלוקות הראשוניות, Marquee Moon הוקלט בזמן קצר יחסית, כאשר הלהקה נשענת על ניסיונה הרב בהופעות חיות כדי לעצב את צליל האלבום. עבודת הגיטרה הייחודית של לויד, הכוללת משחק מורכב עם ורליין, היא מאפיין מובהק של האלבום. תרומתו חרגה מגיטרה מובילה, שכן לעתים קרובות הוא הכפיל את תפקידיו כדי ליצור צליל עשיר ומלא יותר.
הצלחתו של Marquee Moon בבריטניה עמדה בניגוד חריף לקבלה שלו בארה"ב. בעוד האלבום זכה לשבחי הביקורת ולקהל מעריצים נאמן, הוא לא הצליח להשיג הצלחה מסחרית רחבה במדינת מולדתם. עם זאת, השפעתו על דורות של מוזיקאים הבאים חיזקה את מעמדו כיצירה מכוננת של עידן טלוויז'ן.
אלבומה השני של הלהקה, Adventure, התגלה כאכזבה הן עבור הלהקה והן עבור המעריצים. היעדר ההכנה המוקדמת והמעבר הרחק מרפרטואר ההופעות החיות שלהם תרמו לתקליט פחות מגובש ומרשים. מתחים פנימיים צפו מחדש, ובסופו של דבר הובילו לפירוק הלהקה בשנת 1978.
טלוויז'ן התאחדה בתחילת שנות ה-90, והוציאה אלבום שלישי הנושא את שם הלהקה בשנת 1992. בעוד האלבום הציג את בגרותם המוזיקלית ואת הניסויים המתמשכים שלהם בתדרי הטלוויזיה, הוא חסר את האנרגיה הגולמית והדחיפות של עבודתם המוקדמת. האיחוד היה קצר מועד, ולויד עזב בסופו של דבר את הלהקה בשנת 2007 עקב חילוקי דעות יצירתיים עם ורליין.
למרות ההיסטוריה הסוערת של הלהקה ופירוקה הסופי, Marquee Moon נותר עדות לחזונה הייחודי ולהשפעתה המתמשכת של טלוויז'ן. עבודת הגיטרה המורכבת, המילים הפואטיות והנופים הקוליים האטמוספריים של האלבום ממשיכים להוות השראה למוזיקאים ולמאזינים כאחד. מורשתה של טלוויז'ן והשפעתה על עולם המוזיקה נותרה משמעותית.
