"לא נפסיק לשאול": הגרסה האיקונית של "לספר את האמת"

גרסתה המחודשת של תוכנית הטלוויזיה "לספר את האמת" ששודרה בין השנים 1969-1978, סימנה שינוי משמעותי מקודמותיה. המנחה המקורי, באד קולייר, סירב להשתתף, בהיותו בפנסיה. במקרה מצער, קולייר נפטר ביום עלייתה לאוויר של הגרסה החדשה. חברת ההפקות גודסון-טודמן בחרה בגארי מור, המנחה לשעבר של "יש לי סוד", שפרש אף הוא בשנת 1964. מור קיבל את התפקיד והנחה את "לספר את האמת" עד שסרטן הגרון אילץ אותו לפרוש בשנת 1976. למרות שהחלים, מור בחר להישאר בפנסיה.

ביל קאלן, שהיה מנחה אורח קבוע בתקופת מור, באופן מפתיע לא נבחר לתפקיד המנחה הקבוע. ג'ו גאראג'יולה נבחר בסופו של דבר למנחה, בעוד שקאלן נשאר בפאנל. גיל פייטס, בספרו "מה הקו שלי?", ציין כי משחקו יוצא הדופן של קאלן בפאנל היה חסר מאוד, והדגיש את תרומתו המשמעותית לתוכנית.

גרסת 1969 של "לספר את האמת" התייחסה באופן ייחודי למגבלותיו הפיזיות של קאלן. בניגוד לתוכניותיו הקודמות, שבהן תנועותיו מול המצלמה צומצמו, גרסה זו הציגה את קאלן הולך אל מרכז הבמה כדי לברך את המנחה וחברי הפאנל. המצלמה הייתה מתקרבת כדי להפחית את נראות צליעתו, אך היא עדיין הייתה ניכרת, דבר שהדגים סטייה מהפרקטיקות הטלוויזיוניות האופייניות לתקופה. בסיום הפרק, קאלן היה הולך שוב למרכז הבמה עבור כתוביות הסיום.

גרסה זו של "לספר את האמת" בולטת גם בעיצוב הסט הייחודי שלה בסגנון "מוד", בהשראת יצירותיו של פיטר מקס, ובשיר הנושא שלה בסגנון רוק, "זה שקר, שקר… אתה מספר שקר…", שהלחין פול אלטר, במאי גודסון-טודמן. גישה ויזואלית וקולית בולטת זו הבדילה אותה עוד יותר מגרסאות קודמות של התוכנית.

כל עונה של "לספר את האמת" כללה 195 פרקים, שסיפקו מספיק תוכן ל-39 שבועות שידור. על פי מאמר משנת 1975, חמישה פרקים צולמו מדי יום שלישי, מאמצע ספטמבר ועד אמצע יוני. לוח זמנים צפוף זה הבטיח זרם קבוע של תוכן חדש לצופים.

ביל קאלן סיפר על מקרה שבו סבל משיהוקים במהלך צילומי חמישה פרקים ביום אחד. תגובת הצופים הדגישה את השפעת התוכנית. למעלה מ-5,000 מכתבים הגיעו עם אהדה ותרופות סבתא, והדגימו את הקשר האמיתי שהקהל חש עם קאלן ועם תוכנית "לספר את האמת".

התוכנית הציגה לעתים קרובות משתתפים עם סיפורים, קריירות או עיסוקים מרתקים. בשל הפורמט שלה, "לספר את האמת" הציגה אנשים שהגיעו לרמה מסוימת של תהילה מבלי שפניהם יהיו מוכרות באופן נרחב. בין המתמודדים הבולטים ניתן למנות את ויליאם פיטר בלאטי, מחבר "מגרש השדים", ויליאם מ. גיינס, מייסד מגזין "MAD", טום קארבל, איל גלידה, ובוב קלמפט, יוצר "באגס באני".

שנתיים לאחר סיום גרסה זו, גרסה חדשה בהנחיית רובין וורד כללה הופעות של קאלן, קאס וקארלייל, אם כי אף פעם לא בו זמנית. עובדה זו מדגימה עוד יותר את המורשת המתמשכת של צוות השחקנים המקורי ואת המשיכה המתמשכת של פורמט "לספר את האמת".

"לספר את האמת" נותרה התוכנית הוותיקה ביותר מבין תוכניות הפאנל של גודסון-טודמן, עם שש גרסאות שונות ולמעלה מעשרים מנחים לאורך ההיסטוריה שלה. הופעתה של קיטי קארלייל בגרסת שנת 2000 סימנה את העשור השישי שלה בפאנל התוכנית, והדגישה את אורך החיים המדהים של התוכנית.

ההערכה היא שסדרת 1969-1978 נשמרה במלואה ושודרה ברשתות Game Show Network ו-Buzzr. פרקים נבחרים, כולל כמה שמעולם לא שודרו שוב, זמינים לצפייה במרכז פיילי לתקשורת. זמינות זו מבטיחה שמעריצים יוכלו להמשיך ליהנות מתוכנית המשחקים הקלאסית הזו. אתר האינטרנט של מרשל אייקר, "לספר את האמת ברשת", מספק מידע נוסף ומדריכים לפרקים עבור מספר עונות.