שושלת טיודור: דרמה היסטורית עוצרת נשימה
סדרת הטלוויזיה "שושלת טיודור" כבשה את הקהל עם תיאורה הדרמטי של שלטונו של המלך הנרי השמיני. אף על פי שהסדרה לוקחת לעצמה חירויות יצירתיות, וטוענת ל"דיוק של 80%", היא שוזרת במיומנות רגעים היסטוריים פחות מוכרים, ויוצרת דרמה מרתקת. קרב ההיאבקות בין הנרי השמיני למלך פרנסואה הראשון מצרפת, לדוגמה, היה אירוע אמיתי, וכך גם קור רוחה הבלתי מעורער של המלכה קתרין לאורך כל משפטיה, למעט כאשר ירושת בתה הייתה מאוימת. אפילו חלק מהדיאלוגים נלקחו ישירות מתיעודים היסטוריים.
בעוד שהסדרה דוחסת את ציר הזמן למען אפקט דרמטי, שינוי היסטורי משמעותי הוא מיזוגן של אחיותיו של הנרי השמיני, מרגרט ומרי, לדמות אחת. שינוי זה מקריב את העושר ההיסטורי של חייהן האישיים ועלילות פוטנציאליות לעונות עתידיות. למרות זאת, הסדרה מתהדרת באיכות הפקה יוצאת דופן, החל מהתפאורות והתלבושות המפוארות ועד לפסקול המקורי המרתק.
ההופעות הן באמת יוצאות מן הכלל. מריה דויל קנדי מספקת תיאור עוצמתי ומרגש של קתרין מאראגון, ככל הנראה האותנטי ביותר על המסך. הופעתה מהדהדת עמוק עם הצופים, מעוררת הן שברון לב והן הערצה. באופן דומה, תיאורו של סם ניל את הקרדינל וולסי, אף על פי שבתחילה פחות מרשים, מתפתח להופעה שובת לב במחצית השנייה של העונה הראשונה, ומגיע לשיאו בסיום פנומנלי. שני השחקנים זכו לשבחי הביקורת על תפקידיהם ב"שושלת טיודור".
עם זאת, לסדרה יש גם חסרונות. סצנות המין והעירום המיותרות, במיוחד בקרב נשות החצר, מרגישות מיותרות ומסיחות את הדעת מהנרטיב הכללי. הרומנים הרבים של הנרי השמיני מוגזמים, והתיאור של מפגשים אלה חסר עומק וקשר רגשי. ההסתמכות על "מין מוכר" מוזילה את הסיפור ההיסטורי המורכב ומחבלת בפוטנציאל לחקירה מעמיקה יותר של אופיו של הנרי השמיני ומערכות היחסים שלו. ההתמקדות במפגשים פיזיים חולפים מפחיתה את ההשפעה של מערכות היחסים והסכסוכים המשמעותיים באמת בחייו.
