"שטיסל": סיפור הצלחה בלתי צפוי

יוצרי "שטיסל", יהונתן אינדורסקי ואורי אלון, קבעו שני קווים אדומים: ללא מקווה וללא סצינות מין. לא מדובר בצנזורה עצמית, אלא בהחלטה מודעת להימנע ממבט חיצוני על חברה סגורה. מטרתם הייתה לתאר חוויות אנושיות אוניברסליות, בתקווה שהן יהדהדו עם קהל ישראלי רחב.

בתחילה, "שטיסל" שודרה בערוץ נישה וזכתה לרייטינג צנוע. עם זאת, המבקרים שיבחו את הסדרה, ואחד מהם אף הכריז עליה כ"סדרה הכי טובה שלא טרחתם לצפות בה". בשנת 2014, "שטיסל" גרפה אחד עשר פרסי אופיר (האמי הישראלי), כולל פרסים לסדרה הטובה ביותר ולתסריט המקורי הטוב ביותר. שנתיים לאחר מכן, רשות השידור רכשה את הזכויות, והסדרה זכתה לחשיפה ארצית. בדצמבר 2018, נטפליקס רכשה את זכויות ההפצה הבינלאומיות, ועיבוד אמריקאי המתרחש בברוקלין נמצא בפיתוח עבור אמזון, בהפקת מרתה קאופמן, יוצרת שותפה של "חברים". הצלחת הסדרה הפתיעה רבים, במיוחד בהתחשב בהיעדר אינטימיות פיזית על המסך.

אינדורסקי ואלון, למרות הרקעים השונים שלהם, מצאו מכנה משותף בסיפור סיפורים על אנשים רגילים החיים חיים אורתודוקסיים. אינדורסקי, שגדל בקהילה חרדית בירושלים, גילה את הספרות והקולנוע החילוניים לאחר שעזב את הישיבה. אלון, ממשפחה דתית לאומית בהתנחלות בגדה המערבית, מתמודד עם מורכבות חינוכו בתחושת הומניזם חזקה. שיתוף הפעולה שלהם הביא פרספקטיבה ייחודית לטלוויזיה הישראלית, הנשלטת לרוב על ידי נרטיבים חילוניים.

למרות שלא נועדה לקהל חרדי (שרובם אינם מחזיקים טלוויזיות), "שטיסל" זכתה לפופולריות עצומה בקהילה, והועברה באופן לא חוקי בפלטפורמות מדיה חברתית כמו טלגרם. תשומת הלב הקפדנית לפרטים, ובמיוחד תיאור ה"חלמर्स" (הקהילה החרדית בירושלים), הדהדה עמוקות. ביטויים מהסדרה חדרו ללקסיקון החרדי היומיומי, ומוזיקת הסדרה מצאה את דרכה לחתונות חרדיות. הצלחה בלתי צפויה זו הפכה את "שטיסל" לתופעה תרבותית, שעוררה דיונים והשראה אמנותית בקהילה החרדית. הפופולריות של הסדרה אף הובילה עיתון חרדי אחד לחפש את דור ה"אקיבא שטיסל" הבא בקרב אמנים חרדים.

החיבוק הרחב של "שטיסל" בקהילה החרדית הציג דילמה מורכבת עבור אינדורסקי. למרות שגאה בהישג הסדרה, הוא חש אי נוחות ודאגה מההשפעה הפוטנציאלית של הייצוג על חברה שנמנעת באופן מסורתי מחשיפה תקשורתית. הוא חשש מאפקט ה"התפכחות", והבין שצפייה בתיאור חייהם עשויה לשנות את נקודת מבטם של הצופים באופן בלתי הפיך. למרות ההצלחה הגלובלית של הסדרה דרך נטפליקס, אינדורסקי נותר אמביוולנטי לגבי צריכתה בקהילה החרדית, מודע לשינויים התרבותיים הפוטנציאליים שהיא עלולה לעורר. הוא העדיף שהצופים יבינו את הפשרות הטמונות בצפייה בייצוגים תקשורתיים של עולמם הסגור.