למה אנחנו אוהבים לראות את הרעים מנצחים בטלוויזיה?

הקסם של תוכניות טלוויזיה אפלות ומטרידות נראה מנוגד לאינטואיציה בעולם של היום, עולם שופע זוועות אמיתיות. מדוע אנו כמהים לנרטיבים בדיוניים מלאים באלימות, בגידה ועמימות מוסרית? התשובה עשויה להימצא בעבר, במיוחד בתקופה הסוערת של המאה ה-17.

שנות ה-1600, בדומה לימינו, התאפיינו באי שקט חברתי, טלטלה תרבותית ותככים פוליטיים. עליית האימפריה העות'מאנית, דמויות משפיעות ערמומיות ומאבקים עקובים מדם על השלטון שיקפו את החרדות העכשוויות. התפרצויות מחלות ושינויי אקלים תרמו לתחושת חוסר ודאות ופחד.

תיאור של סצנה כאוטית וסוערת מהמאה ה-17, המסמלת את אי השקט של התקופה ומשקפת את החרדות העכשוויות.

בתקופה זו של חרדה צץ ויליאם שייקספיר, מחזאי שהצליח לתמרן את רגשות הקהל בצורה מופתית. הטרגדיות שלו, מלאות במכשפות, רוחות רפאים ודמויות מורכבות מבחינה מוסרית, זכו לפופולריות עצומה. מחזות כמו מקבת, המלט וקינג ליר הדהדו בקרב הקהל לא למרות הנושאים המטרידים שלהם, אלא בגללם.

שייקספיר, כמו יוצרי הטלוויזיה האפלה של ימינו, הבין את מושג הקתרזיס של אריסטו: השחרור הרגשי והטיהור שחווים בעת צפייה בטרגדיה. פריקה רגשית זו, שחווים בסביבה בטוחה ומבוקרת, מסייעת למתן רגשות עזים כמו פחד, אשמה ושנאה.

סדרות טלוויזיה מודרניות כמו "משחקי הכס", "המתים המהלכים" ו"בית הקלפים" מנצלות את אותו צורך פסיכולוגי בקתרזיס. על ידי טבילה בעולמות בדיוניים מלאי סכנה ועמימות מוסרית, אנו חווים תחושה של שחרור רגשי והערכה מחודשת לבטיחות חיינו.

הפופולריות של תוכניות כמו "כתום זה השחור החדש", "מר רובוט" ו"ויקינגים", עם הנושאים הקודרים והדמויות המפוקפקות מבחינה מוסרית, מדגישה עוד יותר את התופעה הזו. נרטיבים אלה מאפשרים לנו לחקור את הצדדים האפלים יותר של הטבע האנושי ללא השלכות בעולם האמיתי. אנו יכולים להתעמת עם הפחדים והחרדות שלנו בסביבה מבוקרת, ובסופו של דבר לצאת עם תחושת הקלה ושליטה.

חשיפה מבוקרת זו לפחד וחרדה פועלת כמעין הומאופתיה פסיכולוגית. הגירוי הלא נעים, המוגבל למסך, מאפשר לנו לעבד רגשות שליליים ללא נזק ממשי. היכולת להתרחק בכל עת מחזקת תחושת ביטחון ושליטה, קריטית בעולם שנתפס לעתים קרובות ככאוטי ובלתי צפוי.

על ידי התמודדות עם תוכן אפל ומטריד בגבולות הבטוחים של בדיה, אנו זוכים לתחושת פרספקטיבה וחוסן רגשי. הריגוש העקיף של צפייה בדברים רעים שקורים לדמויות בדיוניות מאפשר לנו להתעמת עם החרדות שלנו ולצאת בתחושה מוזרה של העצמה.