אטלנטה חוקרת את נושא הפיצויים בפרק נועז
סדרת טלוויזיה נהדרת בשיאה יכולה להשיג הישגים יוצאי דופן: להציג דמויות מרתקות, ליצור עולמות ייחודיים ולחקור רגשות מורכבים על רקע תהפוכות עולמיות. "החזר גדול", הפרק הרביעי בעונה השלישית של אטלנטה, משיג את כל אלה תוך שהוא בונה מסגרת משפטית לפיצויים ומחדיר הומור לנושאים בלתי צפויים.
הפרק, שנכתב על ידי פרנצ'סקה סלואן, מציג משל מוסרי פתוח ששובר לב ומקסים בו זמנית. הבמאי הירו מוראי מנצח בכישרון רב על כאוס טונאלי עדין, בעוד ג'סטין ברתה מספק הופעה בלתי נשכחת. ראוי לציין ש"החזר גדול" מסמן תפנית משמעותית עבור אטלנטה, שכן אף אחד מחברי הקאסט הקבועים אינו מופיע בו. האלמנט החוזר היחיד הוא אווטאר חלומי חסר ייחוד המייצג את הלובן האמריקאי.
העלילה מתמקדת בתיק משפטי תקדימי שיכול לעצב מחדש את ההיסטוריה או לדעוך אל תהום הנשייה. נרטיב פורץ דרך זה מציג את יכולת הסיפור יוצאת הדופן של אטלנטה מבלי לענות באופן חד משמעי על השאלה בדבר זהותה הנוכחית של הסדרה, מלבד היותה ייחודית להפליא. ברתה מגלם את מרשל ג'ונסון, התגלמות ה"קוקייזיות", גרוש באורח ידידותי מאשתו ומחייו באופן כללי. הפרק נפתח כשהוא אינו מודע לתקרית גזענית בבית קפה, שם לקוח שחור נשלח לסוף התור על ידי בריסטה לבנה.
מעשהו לכאורה חסר משמעות של מרשל, כאשר הוא משלשל לכיסו עוגיית מדלן, מבשר את חקירת הפרק בנושאים חברתיים גדולים יותר. חדשות על אדם שחור שתובע בהצלחה צאצא עשיר של בעל עבדים, בטענה שעושרו הנוכחי של הנתבע נובע מעבודתם הפלילית של אבותיו, מתפשטות במהירות. תקדים משפטי זה שולח גלי הלם ברחבי החברה, ומאלץ אנשים להתעמת עם עברם המשפחתי.
חייו של מרשל מתפרקים כשהוא הופך למטרה של חוק הפיצויים החדש. שניקווה ג'ונסון, צאצאית של עבדים שהיו בבעלות אבותיו של מרשל, תובעת את דירתו ומביישת אותו בפומבי.
ניסיונותיו של מרשל לנווט במציאות החדשה הזו נתקלים באדישות מצד אשתו ובבלבול מצד עמיתיו. הוא הופך לסמל של שבריריות הגבר הלבן האמריקאי, מתמודד עם תוצאות של היסטוריה שהוא לא יצר באופן אישי. הופעתו המורכבת של ברתה לוכדת את הקונפליקט הפנימי של הדמות, ומציגה שילוב של תמימות וייאוש.
הפרק מעלה שאלות מורכבות לגבי הפרקטיות והמוסריות של פיצויים. בעוד שהתקדים המשפטי ב"החזר גדול" עשוי להתמודד עם אתגרים בעולם האמיתי, הוא תואם את הנושאים הרחבים יותר של ערך וסחירות באטלנטה. הסדרה בוחנת את הרעיון של היסטוריה בעלת ערך כספי ואת ההשלכות הפוטנציאליות של חשבון נפש שכזה.
"החזר גדול" מגיע לשיאו בשיחה נוגעת ללב בין מרשל לארנסט, אדם נוסף המתמודד עם השלכות הצדק המשקם. ארנסט קושר קשר בין סבלו של מרשל לדורות של דיכוי שחורים, מבטא תחושת אופטימיות חולפת לפני שהוא שם קץ לחייו באופן טרגי. הסצנה מודגשת במעבר מוזיקלי עוצמתי מ"הפעם הראשונה שראיתי את פנייך" של רוברטה פלאק ל"זה מעולם לא עלה בדעתי" של מיילס דייוויס.
הפרק משאיר את הצופים מהרהרים במשמעויות של התאבדותו של ארנסט ובסיום העמום. מרשל מוצא את עצמו עובד כמלצר, כפוף למס פיצויים, ונראה מעורב יותר בעולם סביבו. הצילום האחרון של מסעדה מלאה בעיקר באנשים כהי עור מעלה שאלות נוספות לגבי המסר של הפרק. "החזר גדול" הוא חקירה מעוררת מחשבה של גזע, היסטוריה ומורכבות הצדק, המציגה את יכולתה של אטלנטה לשלב הומור ופרשנות חברתית עם סיפור סיפורים מופתי.
