ביקורת על עונה 1 של Re: Zero – התחלה מחדש בעולם אחר

האמנות והאנימציה ב-Re: Zero מרשימות ויזואלית. פלטת הצבעים ועיצוב הדמויות, במיוחד אלו של רוזוואל ואחיות אוני, בולטים ובלתי נשכחים. עולם הפנטזיה מומחש בצורה יפהפייה, והשימוש המזדמן ב-CGI משולב היטב. סצנות האקשן מונפשות היטב, והבעות הפנים האקספרסיביות של הדמויות, שלעיתים מוגזמות, מוסיפות לקסם של הסדרה. בעוד שאיכות האנימציה משתנה, המראה הכללי מלוטש ומודרני, במיוחד עבור אנימה משנת 2016.

העלילה של Re: Zero, אמנם לא מושלמת, אך מרתקת. בעוד שחלק מפער המידע נותר, כמו הסיבות של סטלה לזימון סובארו, אין חורי עלילה משמעותיים. הסיפור מחולק לקשתות, לעיתים עם מעברים פתאומיים. הקשת המוקדמת המתמקדת בהצלתו של אמיליה מאלזה על ידי סובארו, ואחריה קשת אחוזת רוזוואל, כאשר כל קשת עוקבת מציגה אתגר הישרדות או הצלה חדש. בעוד שחלק מהקשתות עשויות להרגיש ארוכות מדי או מנותקות, הנחת היסוד הכללית שומרת על עניין הצופה.

Re: Zero יוצרת אווירה ייחודית באמצעות שימוש באלימות. בעוד שלעתים קרובות יעיל ביצירת מתח, רמת האלימות, במיוחד בקשת פטאלגוס, עשויה להיות מוגזמת עבור חלק מהצופים. הסדרה מאזנת אלמנטים של מותחן עם תיאורים קיצוניים יותר, אך היבט זה עלול להיות מרתיע.

האלמנטים התמטיים של הסדרה אינם אחידים. בעוד שנושאים קלאסיים של שונן כמו אומץ ותקווה קיימים, הם חסרי עומק. נושאים מורכבים יותר כמו קנאה וגאולה מוזכרים אך לא נחקרים במלואם. בניית העולם החזקה של Re: Zero מפצה חלקית על חולשותיה התמטיות.

הפסקול של Re: Zero יוצא דופן, הכולל שירי פתיחה וסיום בלתי נשכחים של קonomi Suzuki ו-MYTH & ROID. "Redo" ו-"Styx Helix" ראויים לציון במיוחד בזכות סאונד הרוק האנרגטי והשירה החזקה שלהם. הפסקול האינסטרומנטלי של קניצ'ירו סוהורי מרשים לא פחות, עם רצועות כמו "Call of the Witch" ו-"Requiem of Silence" המשלימות בצורה מושלמת את האווירה של הסדרה.

הדיבוב מצוין, כאשר יואסוקה קוביאשי מגלם את סובארו ולכוד את טווח הרגשות והעוצמה של הדמות. הופעות בולטות נוספות כוללות את סאטומי אראי בתור ביאטריס, מאמיקו נוטו בתור אלזה, ואינורי מינאסה בתור רם. מדבבים ותיקים כמו טקהיטו קויאסו ויוקארי טאמורה משפרים עוד יותר את הקאסט.

Re: Zero מתגאה בקאסט דמויות מגוון ובלתי נשכח, מהרוזוואל האקסצנטרי ועד לאמיליה העדינה והפאק השובב. ראם, המשרתת האוני הסרקסטית, בולטת כאהובה על המעריצים. עם זאת, הדמויות סובלות גם מחולשות מסוימות.

חוסר בדמויות שקל להזדהות איתן, דמויות נשיות שנכתבו בצורה גרועה ולעיתים קרובות מרגישות כפנטזיות גבריות, ואישיותו המעצבנת לעיתים קרובות של סובארו פוגעות בחוויית הדמויות הכוללת. בעוד שדמויות כמו ראם וקראש מפותחות היטב, אחרות, כמו אמיליה, חסרות עומק וסוכנות.

סובארו, אף על פי שנכתב במכוון כמעצבן, יכול להיות מעצבן יתר על המידה, במיוחד בעונה הראשונה. היהירות והנטיות השוביניסטיות שלו עלולות לנכר צופים. בעוד שהעונה השנייה משפרת את אופיו, פגמיו בעונה הראשונה משפיעים באופן משמעותי על חווית הצפייה.

בעוד ש-Re: Zero מציעה בניית עולם משכנעת וסיפור הרקע הטרגי של רם וראם מספק עומק רגשי, ההנאה מהסדרה נפגעת מדמותו של סובארו וממקרים של סקסיזם.

התיאור של מערכת היחסים של וילהלם ואן אסטראה עם אשתו, תרזיה, בעייתי במיוחד. הסדרה מתארת בצורה רומנטית את התנהגותו השוביניסטית של וילהלם, וממסגרת את מעשיו כגיבורים ולא כרעילים.

מקרה נוסף של סקסיזם מתרחש כאשר סובארו מעיר הערה מזלזלת על תפקידן של נשים. דוגמאות אלו מדגישות דפוס של סקסיזם מקרי הפוגע באיכות הכללית של הסדרה.