סוכן U.N.C.L.E.: קומדיה ריגול משנות ה-60
הסדרה "סוכן U.N.C.L.E.", ששודרה ברשת NBC בין השנים 1964 ל-1968, היא עדות מובהקת לשילוב הייחודי של ריגול וקומדיה שהגדיר את תרבות הבידור של שנות ה-60. הסדרה, שעובדה לסרט קולנוע ב-2015 בכיכובם של הנרי קאביל וארמי האמר, כבשה במקור את לב הקהל עם הצמד הדינמי של רוברט ווהן בתפקיד נפוליאון סולו, סוכן אמריקאי כריזמטי, ודיוויד מקאלום בתפקיד איליה קוריאקין, עמיתו הרוסי המרשים לא פחות. תחת עינו הפקוחה של מפקדם הבריטי, אלכסנדר וייברלי, בגלמו של ליאו ג'י. קארול, התמודדו הסוכנים עם איומים עולמיים בשילוב מיוחד של שנינות ואקשן.
הסדרה נוצרה בתקופת המלחמה הקרה, ומשקפת את החרדות והמתחים הבינלאומיים של התקופה. עם זאת, היא בחרה להתייחס לנושאים אלה דרך עדשה קלילה, תוך אימוץ מוסכמות ז'אנר הריגול ובו בזמן חתירה תחתן באמצעות הומור אבסורדי. גישה קומית זו התבטאה לרוב בעלילות מופרכות, נבלים מוגזמים ותחושה כללית של מודעות עצמית משועשעת.
הסגנון הייחודי של הסדרה, שתואר לעתים קרובות כ"גרובי" ו"טיפשי", הדהד את הרגישות האסתטית של שנות ה-60. הוא שאב השראה מהרפתקאות הריגול החלקלקות של ג'יימס בונד, אך שילב אותן עם הומור קאמפי שמזכיר את סדרת באטמן בכיכובו של אדם ווסט. התוצאה הייתה שילוב ייחודי של אקשן, תככים וקומדיה שהבדיל את "סוכן U.N.C.L.E." מעמיתיה.
הפורמט האפיזודי של הסדרה אפשר מגוון רחב של עלילות, כל אחת מופרכת יותר מקודמתה. החל מסיכול THRUSH, ארגון הנבלים החוזר של הסדרה עם ראשי תיבות מעוררי תהיות, וכלה במפגשים עם תרחישים ביזאריים הכוללים הכל, החל מחקלאים צוקים באיווה ועד תלמידי שירה שהפכו לאמני מועדוני לילה בפריז, סולו וקוריאקין מצאו את עצמם בעקביות בלב האבסורד.
בעוד שההומור של הסדרה יכול להיות מוערך כתוצר של זמנו, חשוב להכיר באלמנטים הבעייתיים שלו. הסקסיזם השורר בפרקים רבים, המציג נשים לעתים קרובות כעלמות במצוקה או פאם פאטאל, משקף את הנורמות החברתיות של שנות ה-60 אך לא יעמוד בסטנדרטים של ימינו. עם זאת, ניתן לראות היבט זה גם כממצא תרבותי, המספק תובנות לגבי התפתחות תיאור תפקידי מגדר במדיה.
האבסורדיות המוחלטת של עלילות "סוכן U.N.C.L.E." היא אולי המורשת המתמשכת ביותר שלה. פרקים הכוללים ילדי מקהלה רוצחים, תפוחים מתפוצצים ושמלה המכילה את תוכנית החומש של THRUSH לשליטה עולמית מדגישים את מחויבות הסדרה למופרך. תרחישים ביזאריים אלה, שלעתים קרובות מתריסים נגד ההיגיון והשכל הישר, ביססו את מעמדה של הסדרה כקלאסיקת פולחן.
כדי להעריך באמת את מותג ההומור הייחודי של הסדרה, שקלו את תקצירי העלילה הללו, שנלקחו ישירות מתיאורי הפרקים: "פרשת צלילה באיווה" כרוכה בקצין חיל האוויר שנרצח, ציוד צלילה וטיל מוסווה כאסם תבואה. "פרשת כף הרגל" מציגה ילד בן 12, חשפנית, כלב, שר מלחמה יפני, טירה מסתורית ומגפה שמאיצה את ההזדקנות.
"פרשת הכלב נובח" רואה מנהיגי עולם נרצחים על ידי כלבי המחמד שלהם, הנשלטים על ידי טכנולוגיית THRUSH. בינתיים, ב"פרשת ראה את פריז ותמות", סוכני U.N.C.L.E. הופכים תלמידת שירה לזמרת מועדון לילה זוהרת כדי ללכוד גנבי תכשיטים.
"פרשת הבנות מנצרת" מציגה את נפוליאון ואיליה נגד נשות THRUSH המחזיקות בנוסחה להחייאת המתים. "פרשת הדיסקוטק" מציגה את הסוכנים מסתננים לדיסקוטק המנוהל על ידי THRUSH, ומציגים את כישורי הריקוד שלהם לצד רקדנים קטלניים.
"פרשת יום הילדים" מציגה ילדי מקהלה חמושים, בעוד ש"פרשת גשר האריות, חלק 1" כרוכה בחתולים גנובים ובכימיקל התחדשות עבור אדם בן 90. "פרשת שום מקום" רואה את נפוליאון מתאהב בבלונדינית יפהפייה תוך חיפוש אחר מקום מסתור של THRUSH, ו"פרשת עשה זאת בעצמך הנוראית" מציגה מתנקשים שנוצרו מגופות של דוגמניות אופנה. לבסוף, "פרשת המספר החם" מציגה את סוני ושר רודפים אחר שמלה המכילה את תוכניות שליטת העולם של THRUSH. תקצירי עלילה מופרכים אלה מגלמים בצורה מושלמת את השילוב הייחודי של הסדרה בין מדע בדיוני קומי לאבסורד.
