צלילה עמוקה לתוך "טרנספרנט": דמויות לא אמינות וסדרה מתסכלת

המשכתי לצפות, בתקווה להתחבר לדמויות בסדרה הזו, שעוסקת לכאורה בקבוצה שטחית, מפונקת ומעצבנת של אנשים. קיוויתי לצחוק, אולי אפילו לאמפתיה. במקום זאת, בפרק שבע, מצאתי את עצמי מתעב כל דמות בעוצמה כזו שייחלתי לאירוע קטסטרופלי שימחק את כולם. ואז, התגלות: לא הייתי חייב להמשיך לצפות. יכולתי פשוט להפסיק. הרעיון המרכזי היה מבטיח, אך הביצוע כשל עקב היעדר דמות אחת שניתן להזדהות איתה או אפילו לחבב במעט.

טמבור והופמן מספקים הופעות יוצאות דופן, מגלמים את תפקידיהם בצורה כה מושלמת שקשה לדמיין אותם בתור מישהו אחר. כשחקנים, הם זוכים לכבוד, במיוחד הופמן, שעבודתו מהדהדת בצורה חדשה. עם זאת, הדמויות עצמן נותרות לא סימפטיות ומרוחקות. בעוד שאני רוצה להזדהות עם מאורה, חוסר הכנות, השטחיות והאנוכיות שלה מונעים כל חיבור אמיתי.

שאר השחקנים, למעט יוצא מן הכלל אחד, הם מוכשרים אך לא מצליחים להעניק לדמויות הנרקיסיסטיות והמעייפות שלהם עומק כלשהו, בניגוד לטמבור והופמן. ג'ודית לייט, מבריקה ב"הצילו אותי", היא היוצא מן הכלל. כאן, תיאורה של אם יהודייה דרום קליפורנית חסר עדינות ואינטליגנציה, ונופל לקלישאה צורמת ורועשת שמסתירה כל זכר לאנושיות.

הכתיבה לעתים קרובות חכמה, ואיכות ההפקה גבוהה. סדרה זו הייתה יכולה להיות יוצאת דופן באמת אם אפילו דמות אחת הייתה ניתנת להזדהות או מעניינת. הפגם הבסיסי טמון בחוסר היכולת להתחבר לדמויות הלא אהודות בעליל, מה שהופך את כל החוויה למתסכלת ובסופו של דבר לא מספקת.