יום אחד בכל פעם: סיטקום משפחתי מודרני

סדרת נטפליקס "יום אחד בכל פעם" מחייה את הסיטקום הקלאסי של נורמן ליר משנת 1975 עם טוויסט עכשווי, וממקדת את העדשה במשפחה קובנית-אמריקאית. אף על פי שמקורות הסדרה טמונים בסקר שיווקי שזיהה אמהות לטיניות יחידניות כקהל יחד, התוצר הסופי חורג הרבה מעבר לתחילתו המחושבת והופך לתיאור נוגע ללב ומלא ניואנסים של חיי משפחה במאה ה-21.

הסדרה משגשגת בזכות החזון היצירתי של המפיקה הראשית גלוריה קלדרון קלט, שהחדירה לסדרה את חוויותיה האישיות כבת למשפחה קובנית-אמריקאית. ייחודיות זו היא קריטית להצלחת הסדרה, מעצבת את זהויות הדמויות ומעשירה את קווי העלילה באופן אותנטי וסוחף.

"יום אחד בכל פעם" מתמודדת עם מגוון נושאים עכשוויים, החל מהגירה ומגדר ועד לייצוג הולם, ומציעה ביקורת חברתית רלוונטית במסגרת סיטקום משפחתי. הסדרה חוקרת נושאים אלה ברגישות ובעומק, מבלי לצמצם את דמויותיה לסטריאוטיפים או לפשט סוגיות מורכבות. עוצמת הסדרה טמונה ביכולתה לאזן בין רגעים הומוריסטיים לסצנות דרמטיות נוגעות ללב, תוך הדגשת חוסנה ומורכבותה של משפחת אלוורז.

ג'וסטינה מצ'אדו מגישה הופעה עוצמתית בתפקיד פנלופה, אם חדוהריבית ווטרנית המתמודדת עם אתגרי גידול שני מתבגרים, ניהול קריירה כאחות וניווט מערכת היחסים עם אמה שלה, אותה מגלמת בכישרון קומי מבריק ריטה מורנו. הסדרה מתארת במיומנות את הדינמיקה הבין-דורית בתוך המשפחה, תוך חקירת מסורות תרבותיות, פערים בין-דוריים וקשרי אהבה ונאמנות עמוקים.

הסדרה משלבת בקפידה את השפה הספרדית ואלמנטים תרבותיים קובניים לתוך הנרטיב, מעשירה את הסיפור ומספקת ייצוג אותנטי למורשת המשפחה. אותנטיות זו מאפשרת לצופים להתחבר לדמויות ברמה עמוקה יותר, ללא קשר לרקע התרבותי שלהם.

בזמן שהיא משלמת כבוד לפורמט הסיטקום הקלאסי של ליר, "יום אחד בכל פעם" מאמצת טכניקות סיפור מודרניות, תוך שימוש באלמנטים סדרתיים וחוקרת קשתות דמויות בעומק רב יותר מקודמתה. הצלחת הסדרה מדגימה את כוחו המתמשך של פורמט הסיטקום לטפל בנושאים חברתיים רלוונטיים וליצור קשרים משמעותיים עם קהל. על ידי מתן עדיפות לאותנטיות וייחודיות, "יום אחד בכל פעם" חורגת ממקורותיה המסחריים ומתגלה כתיאור עוצמתי ומרגש של משפחה קובנית-אמריקאית עכשווית. מחויבות הסדרה להכלה ותיאורה המלא ניואנסים של סוגיות מורכבות הופכים אותה לתרומה חשובה לנוף הטלוויזיוני.