מתי הומצאה הטלוויזיה?

מאז ומתמיד שאפה האנושות לראות אירועים רחוקים. תרבויות עתיקות הסתמכו על שיטות כמו לימוד דפוסי תעופת ציפורים כדי לקבל הצצה אל מעבר לאופק. אולם, היכולת לחזות באופן מיידי במתרחש במרחקים נותרה בגדר חלום עד להופעתה של הטלוויזיה, אשר נבעה מגילוי מדעי בלתי צפוי.

בשנת 1872, ג'וזף מיי, עובד טלגרף אנגלי, נתקל בתופעה מוזרה תוך כדי ניסויים בחומרים עבור כבל טרנס-אטלנטי. הוא הבחין שמוליכות החשמל של חוט סלניום משתנה כאשר הוא נחשף לאור השמש. תצפית לכאורה חסרת משמעות זו הניחה את היסודות להמרת אור לאותות חשמליים, עיקרון מכריע לפיתוח הטלוויזיה בעתיד.

פריצת דרך זו סללה את הדרך עבור מוריס לבלאן, מהנדס צרפתי, אשר בשנת 1880 פרסם מאמר פורץ דרך המתאר את רעיון סריקת התמונה. לבלאן דמיין מערכת שבה תא פוטואלקטרי ינתח באופן שיטתי תמונה חלק אחר חלק, ויעביר את עוצמת האור של כל מקטע. נתונים אלה ישוחזרו לאחר מכן בקצה המקבל, וישחזרו את התמונה המקורית שורה אחר שורה, בדומה לקריאת טקסט. תפיסתו של לבלאן לגבי סריקה, תוך שימוש בערוץ יחיד להעברת תמונה שלמה, הפכה לאבן הפינה של טכנולוגיית הטלוויזיה.

בעוד שלבלאן לא הצליח לבנות מכשיר פונקציונלי, פאול ניפקוב, מהנדס גרמני, קידם את הרעיון עם המצאת דיסק הסריקה שלו בשנת 1884. "הטלסקופ החשמלי" של ניפקוב, עליו רשם פטנט, השתמש בדיסק מסתובב עם חורים בצורת ספירלה כדי לסרוק תמונה שורה אחר שורה, מה שמאפשר לאור לעבור דרכם ולהיות מנותח. שיטת סריקה מכנית זו הוכחה כמכרעת לפיתוח הטלוויזיה בעתיד.

בהתבסס על תגליות יסוד אלה, ג'ון לוגי ביירד בבריטניה וצ'ארלס פרנסיס ג'נקינס בארצות הברית פיתחו באופן עצמאי את מערכות הטלוויזיה הראשונות שפעלו. בעוד שג'נקינס העביר תמונה סטטית באמצעות גלי רדיו בשנת 1922, ביירד השיג את אבן הדרך של שידור פנים אנושיות חיות בשנת 1925, וסימן את לידתה האמיתית של הטלוויזיה. המונח "טלוויזיה" עצמו, שטבע קונסטנטין פֶּרְסקי בשנת 1900, קיבל סוף סוף יישום מעשי.

התגובות הראשוניות לטלוויזיה נעו בין ספקנות לדחייה מוחלטת. מאמרים מוקדמים הטילו ספק במעשיותה וברווחיותה, וספקו בערך הבידורי שלה. למרות השליליות הזו, חלוצים כמו ביירד וג'נקינס התמידו, מה שהוביל להדגמות פומביות על ידי AT&T בשנת 1927 ושידורים קבועים על ידי GE בשנת 1928, אם כי עם תוכן ראשוני.

ג'נקינס אף החל למכור ערכות טלוויזיה והקים תחנה משלו, והציג תוכניות מצוירות פשוטות. ביירד שיתף פעולה עם ה-BBC בשנת 1929 כדי להפיק שידורים קבועים, מה שגרם ל"בום הטלוויזיה" הראשון. עם זאת, הרזולוציה הנמוכה, התמונות המרצדות והתכנות הפשטני הובילו עד מהרה לירידה בהתלהבות. למרות נסיגה זו, המחקר נמשך, והתמקד בפוטנציאל של טכנולוגיות מבוססות אלקטרונים, וסלל את הדרך להתקדמות עתידית בטכנולוגיית הטלוויזיה.