צוות השחקנים של סדרת הטלוויזיה זורו
קשה למצוא עיבודים נאמנים לסיפורים קלאסיים כיום, מה שהופך את סדרת זורו הספרדית הזו להפתעה נעימה. בעידן של אתחולים מחדש ופרשנויות מודרניות, סדרה זו דבקה באופן מרענן לסיפור זורו המסורתי. בעוד שגרסה זו של זורו מציעה תפניות ייחודיות משלה, היא נמנעת משינוי דרסטי של זהותו המרכזית של הדמות, בניגוד לעיבודים עכשוויים רבים. האלמנטים הבסיסיים של זורו נותרו שלמים: הנוקם המסתורי שמנהל חיים כפולים, נלחם באי צדק וגונב מעשירים כדי לתת לעניים.
לעיתים, הנרטיב מפשט סוגיות חברתיות מורכבות, כשהוא מציג את העשירים כרשעים מטבעם ואת העניים כצדיקים מטבעם. גישה נאיבית משהו זו נפוצה בסיפורים בסגנון רובין הוד. הצופים צריכים אולי לגשת להיבט זה מנקודת מבט קלילה.
אלמנט מכריע בכל עיבוד של זורו הוא קרבות החרבות, וסדרה זו מספקת את הסחורה. הסדרה מתהדרת בקטעי לחימה רבים ומתוכננים היטב, אם כי ריאליזם אינו המוקד העיקרי. הסגנון נוטה יותר לכיוון הראוותנות התיאטרונית של זורו של אנטוניו בנדרס מאשר הריאליזם המעוגן של דו-קרב כמו זה של ווסטלי ואיניגו מונטויה ב"הנסיכה הקסומה".
השחקנים בדרך כלל מספקים הופעות חזקות, והפסקול מספק, אם כי לא בלתי נשכח במיוחד. אולי זורו ראוי לפסקול איקוני יותר.
הסדרה סובלת מבעיות קצב, חורי עלילה ודמויות לא מפותחות. עם זאת, פגמים אלה ניתנים לסליחה אם לא מנתחים יתר על המידה את הנרטיב. בסך הכל, סדרת זורו זו מציעה בידור מהנה למי שמחפש אקשן, דרמה תקופתית, קרבות חרבות והרפתקאות קלילות.
