ממציא הטלוויזיה: מי ו cuándo?
המצאת הטלוויזיה לא הייתה אירוע בודד, אלא שיא של תרומות של מדענים ומהנדסים רבים לאורך עשרות שנים. אף על פי שלא ניתן לייחס את המצאתה לאדם אחד, הבנת הדמויות המרכזיות והאבני דרך עוזרת להבהיר את ה"מי" וה"מתי" מאחורי הטכנולוגיה המהפכנית הזו.
הזרעים של הטלוויזיה נזרעו בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 עם פיתוח הטלגרף על ידי סמואל פ.ב. מורס. חדשנות זו, יחד עם הטלפון של אלכסנדר גרהם בל בשנת 1876, הניחה את היסודות להעברת מידע למרחקים ארוכים. גם בל וגם תומס אדיסון חזו מכשירים שיכולים להעביר לא רק צליל, אלא גם תמונות.
בשנת 1884, הממציא הגרמני פול ניפקוב רשם פטנט על מערכת טלוויזיה מכנית המשתמשת בדיסקים מסתובבים כדי להעביר תמונות דרך חוטים. זה סימן צעד משמעותי לקראת מימוש חלום התקשורת החזותית. למרות היותו ראשוני, "הטלסקופ החשמלי" של ניפקוב קבע את עקרונות היסוד של הטלוויזיה.
בתחילת המאה ה-20, מדענים כמו בוריס רוזינג ואלן ארצ'יבלד קמפבל-סווינטון ביקשו באופן עצמאי לשפר את המערכת של ניפקוב על ידי שילוב שפופרות קרן קתודית. המעבר הזה ממערכות מכניות למערכות אלקטרוניות היה קריטי לפיתוח הטלוויזיה המודרנית. העיצוב של קמפבל-סווינטון, תוך שימוש בשפופרות קרן קתודית גם במצלמה וגם במקלט, למעשה הגה את מערכת הטלוויזיה האלקטרונית הראשונה.
ולדימיר זבוריקין, מהנדס יליד רוסיה שעבד עם רוזינג, היגר לארצות הברית והמשיך במחקריו. בשנת 1923, בעודו עובד עבור ווסטינגהאוס, הוא הגיש בקשה לפטנט על "איקונוסקופ", שפופרת מצלמת טלוויזיה המבוססת על טכנולוגיית קרן קתודית.
בינתיים, ממציא אמריקאי צעיר בשם פילו פרנסוורת' פיתח באופן עצמאי את מערכת הטלוויזיה האלקטרונית שלו. בשנת 1927, בגיל 21, פרנסוורת' הדגים בהצלחה אב טיפוס עובד של המערכת האלקטרונית שלו באמצעות שפופרת "מנתח תמונה". הישג זה הוביל למאבק משפטי ממושך עם RCA, שטענה כי לפטנט הקודם של זבוריקין יש עדיפות. בסופו של דבר, משרד הפטנטים האמריקאי פסק לטובת פרנסוורת', והכיר בו כדמות מרכזית בהמצאת הטלוויזיה.
בעוד שתרומותיו של פרנסוורת' היו ללא ספק משמעותיות, דיוויד סרנוף, מנהל בכיר ב-RCA, מילא תפקיד מכריע במסחור הטלוויזיה. סרנוף, שהכיר בפוטנציאל העצום של המדיום, שכר את זבוריקין כדי לשכלל את טכנולוגיית הטלוויזיה עבור RCA. בשנת 1939, RCA, תחת הנהגתו של סרנוף, הציגה את הטלוויזיה לציבור האמריקאי ביריד העולמי בניו יורק, וסימנה נקודת מפנה בהיסטוריה של המדיום.
שידורי טלוויזיה סדירים בארצות הברית החלו זמן קצר לאחר יריד העולמי, אם כי אימוץ נרחב היה איטי בתחילה. שנות ה-50 היו עדים לעלייה המהירה של הטלוויזיה כצורת בידור דומיננטית, כאשר מספר משקי הבית שבבעלותם טלוויזיות עלה על 50% עד 1955. תקופה זו חיזקה את מקומה של הטלוויזיה בתרבות האמריקאית וסללה את הדרך להתפתחותה המתמשכת למדיום הנפוץ שאנו מכירים כיום. המצאת הטלוויזיה, אם כן, הייתה תהליך מורכב שנמשך עשרות שנים וכלל חידושים מרובים. בעוד שדמויות כמו פרנסוורת' וזבוריקין עשו פריצות דרך טכנולוגיות מכריעות, אנשים כמו סרנוף מילאו תפקיד חיוני בהבאת הטלוויזיה להמונים. התקופה מסוף שנות ה-20 עד שנות ה-30 הייתה עדה להמצאות מרכזיות ולסכסוכי פטנטים שעיצבו את עתיד הטלוויזיה, בעוד ששנות ה-50 סימנו את אימוצה הנרחב ואת השפעתה התרבותית.
