סדרות טלוויזיה: צלילה עמוקה למילוי מתסכל וסיפור לא מספק
סדרות טלוויזיה רבות משתמשות במסתורין ובמתח כדי לשמור על עניין הצופים, תוך הבטחה לתשובות ופתרונות שלעיתים קרובות אינם מתממשים. מגמה מתסכלת זו של מתן עדיפות למילוי על פני התקדמות העלילה מודגמת בסדרות מסוימות, מה שמוביל לאי שביעות רצון הצופים ותחושת בזבוז זמן. סדרה מסוימת מדגימה בעיה זו, כאשר היא נכשלת בעקביות לעמוד בהבטחה הראשונית שלה. עונה אחר עונה, תעלומות מצטברות ללא פתרונות, רמזים או אפילו התקדמות קדימה. במקום לספק תשובות, הסדרה מציגה דמויות נוספות ומרחיבה את התעלומות הקיימות, ומעכירה עוד יותר את המים.
את הקצב האיטי וחוסר התשובות של העונה הראשונה ניתן היה לסלוח, אך העונות הבאות מכפילות את הנוסחה המתסכלת הזו. קצוות פתוחים וגילויים פוטנציאליים מוצגים רק כדי להיזרק מיד או להפוך לחסרי משמעות בפרקים הבאים.
קשתות הדמויות לרוב ריקות ולא מעניינות, מאוכלסות באנשים שמקבלים החלטות לא רציונליות ולא הגיוניות. העלילה מרגישה מחזורית, כאשר כל פרק מקדם התקדמות רק כדי בסופו של דבר לא לספק שום דבר מהותי. כל רגע מרגיש כמו מילוי, שנועד למלא את זמן הריצה במקום לתרום לנרטיב משמעותי. אפילו רצף הפתיחה מרגיש ארוך מדי, מה שתורם עוד יותר לתחושה שהסדרה מבזבזת את זמן הצופה.
ישנן סדרות שמשתמשות בהצלחה בעלילה כוללת כרקע לעלילות פרקים, כמו "השורדים". עם זאת, בסדרה הספציפית הזו, העלילה הראשית היא המרכיב היחיד שמעניין באמת, בעוד כל השאר מרגיש כמו מוך מיותר. אפילו מידע הקשור לתעלומה המרכזית מחולק בצורה הכי לא מספקת שאפשר, עם פרקי זמן ארוכים בין התפתחויות משמעותיות.
חווית הצפייה המתסכלת הזו מעלה חששות לגבי כדאיות הסדרה לטווח ארוך. אם ליוצרים אין חזון ברור לפתרון הסיפור, הסדרה מסתכנת בביטול או בסוף חפוז ולא מספק. ההכנסה המתמדת של דמויות חדשות בעונות השנייה והשלישית רק מחריפה את הבעיה, ומדללת עוד יותר את המיקוד בנרטיב הליבה. בעוד שהקונספט המרכזי מבטיח, הביצוע לוקה בחסר קשות, מה שמוביל לתחושת תסכול ואכזבה עבור צופים שהשקיעו בעלילה הראשית. ההחלטה לאשר עונה רביעית תמוהה, בהתחשב בכישלון העקבי של הסדרה לממש את הפוטנציאל שלה. ייתכן שחלק מהצופים נהנים מצפייה בשנאה, מוצאים בידור בפגמי הסדרה. עם זאת, עבור אלו המחפשים נרטיב משכנע עם פתרונות מספקים, סדרה זו רחוקה מאוד מהציפיות.