מלך הקוּל: דין מרטין ותכנית הטלוויזיה שלו

קסמו האגדי וסגנונו הנינוח של דין מרטין כבשו את הקהל במשך כמעט עשור ב"תכנית של דין מרטין". בשנת 1967, בשיא הקריירה שלו, היה מרטין האמן בעל השכר הגבוה ביותר בתעשיית הבידור, כאשר NBC חידשה את תכניתו לשלוש שנים תמורת סכום עתק של 34 מיליון דולר. סכום זה, בשילוב עם הכנסותיו מסרטים, תקליטים והופעות בלאס וגאס, ביסס את מעמדו כ"מלך הקוּל".

דרכו של מרטין לתהילה לא הייתה קלה. לאחר הפרידה מג'רי לואיס, קריירת הסולו הקולנועית הראשונית של מרטין נתקלה בקשיים. עם זאת, תפקיד דרמטי בסרט "האריות הצעירים" סימן נקודת מפנה, שהובילה להצלחות בסרטים כמו "ריו בראבו" ו"חלקם חזרו בריצה". כשה"תכנית של דין מרטין" עלתה לראשונה בשנת 1965, מרטין היה שוב כוכב לוהט.

אישיותו הנינוחה התאימה באופן מושלם לפורמט של תכנית אירוח. בעוד שסדרה שבועית עלולה להיראות כ"עבודה" עבור חלקם, מרטין התבדח על כך שהוא מרוויח מיליון דולר כמעט מבלי לצאת מהבית. הוא ניגש לתכנית שלו באותה גישה אדישה, כשהוא דורש ללא חזרות ומופיע רק לצילומים. גישה נינוחה זו הפכה לנקודת מכירה עיקרית, שקסמה לצופים שהעריכו את אותנטיותו.

תכניתו של מרטין שיקפה את אישיותו: לבוש בטוקסידו, סיגריה ביד אחת, משקה באחרת, ואווירה של קוּל נינוח. הוא היה עושה כניסות גרנדיוזיות, רץ במורד המדרגות או גולש במורד עמוד, תוך שמירה על סגנונו הייחודי. סירובו להתייפייף קירב אותו לקהל שאהב אותו בזכות היותו עצמו.

הקטעים הקומיים בתכנית שופרו לעתים קרובות בשל חוסר החזרות של מרטין, מה שהוביל לרגעים ספונטניים ומשעשעים. האינטראקציות שלו עם אורחים כמו ג'ונתן וינטרס ובוב ניוהארט הדגימו את שנינותו ואת כישורי האלתור שלו. מערכון בלתי נשכח במיוחד עם וינטרס הדגיש את יכולתו של מרטין להגיב בהפתעה אמיתית ובהומור לדברים בלתי צפויים.

כישרונו של מרטין חרג מעבר לקומדיה. הוא אירח אמנים אגדיים כמו אלה פיצג'רלד ובינג קרוסבי על במתו, והדגים את הרבגוניות שלו ואת הערכתו לכישרון מוזיקלי. ההתבדחויות השובבות שלו עם המלווה הוותיק שלו קן ליין היו נקודת שיא נוספת, והוסיפו נופך של חמימות ואינטימיות לתכנית.

"התכנית של דין מרטין" לא עסקה רק בשמות גדולים ובקטעים מתוכננים. האופי הבלתי צ predictable של התכנית היה חלק מקסמה. אורחים מפתיעים ורגעים לא מתוסרטים שמרו על הצופים על קצות אצבעותיהם. התכנית שיקפה את רוח התקופה, עם אופנה, סגנונות מוזיקליים וגישות תרבותיות שהתפתחו. היא שימשה כגשר בין השמרנות של שנות ה-50 לבין המהפכה התרבותית של שנות ה-70.

התכנית רצה עד 1974, ובסופו של דבר עברה לפורמט של "צלייה". בעוד שהשנים המאוחרות יותר ראו מעבר ל"הופעת שיכור" בולטת יותר, העונות המוקדמות של "התכנית של דין מרטין" נותרות עדות לכריזמה ולכישרון הנצחיים שלו. מורשתו של דין מרטין כמלך הקוּל ממשיכה להדהד בקרב קהל שמעריך את סגנון הבידור הייחודי שלו.