מה מקור הטלוויזיה הראשונה שהומצאה?
המצאת הטלוויזיה לא הייתה אירוע בודד, אלא שיא של תרומותיהם של מדענים ומהנדסים רבים לאורך עשרות שנים. זרעי הטכנולוגיה המהפכנית הזו נזרעו בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 עם פיתוח הטלגרף על ידי סמואל פ.ב. מורס, שאפשר העברת מסרים דרך חוטים. הטלפון של אלכסנדר גרהם בל בשנת 1876 קידם עוד יותר את התקשורת בכך שאפשר העברת קול למרחקים ארוכים. חידושים אלה הניחו את היסודות לדמיון מכשירים שיכולים להעביר לא רק צלילים, אלא גם תמונות.
פול ניפקוב, חוקר גרמני, עשה קפיצת מדרגה משמעותית בשנת 1884 עם "הטלסקופ החשמלי" שלו, מערכת טלוויזיה מכנית שהשתמשה בדיסקים מסתובבים כדי להעביר תמונות דרך חוטים. זה סימן צעד מכריע לקראת מימוש החזון של תקשורת חזותית.
בתחילת המאה ה-20, בוריס רוזינג ואלן ארצ'יבלד קמפבל-סווינטון ביקשו באופן עצמאי לשכלל את המערכת של ניפקוב על ידי שילוב שפופרות קרן קתודה, טכנולוגיה שפותחה על ידי קרל בראון. העיצוב של קמפבל-סווינטון, שכלל שפופרות קרן קתודה הן במצלמה והן במקלט, היווה למעשה את מערכת הטלוויזיה האלקטרונית הראשונה, וסלל את הדרך לפיתוחים עתידיים.
ולדימיר זבוריקין, לאחר שעבד עם רוזינג, היגר והמשיך במחקר שלו בווסטינגהאוס. בשנת 1923, הוא הגיש בקשה לפטנט על "איקונוסקופ", מכשיר מהפכני המשתמש בשפופרות קרן קתודה להעברת תמונות. במקביל, ג'ון לוגי ביירד הגיע לאבן דרך בשנת 1927 עם הדגמת הטלוויזיה האמיתית הראשונה בעולם בלונדון. חברת ביירד השיגה לאחר מכן את שידור הטלוויזיה הטרנס-אטלנטי הראשון והדגימה טלוויזיה צבעונית וסטריאוסקופית.
הדגמתו של זבוריקין בשנת 1929 את המערכת האלקטרונית שלו משכה את תשומת ליבו של דייוויד סרנוף, מנהל בכיר ב-RCA. סרנוף, שהכיר בפוטנציאל העצום של הטלוויזיה, שכר את זבוריקין להוביל את פיתוחה ב-RCA. בינתיים, פילו פרנסוורת', ממציא צעיר, פיתח באופן עצמאי מערכת טלוויזיה אלקטרונית משלו המבוססת על "מנתח תמונות".
מאבק משפטי התפתח בין פרנסוורת' ל-RCA, כאשר משרד הפטנטים האמריקאי צידד בסופו של דבר בפרנסוורת' בשנת 1934. למרות ניצחון זה, פרנסוורת' התמודד עם אתגרים משפטיים וכלכליים מתמשכים, ובסופו של דבר נפטר בחובות בשנת 1971. בעוד שלעתים קרובות נחשב לאבי הטלוויזיה האמיתי, תרומותיו הועמדו בצל כוח השיווק של RCA.
סרנוף ניצל את משאבי RCA כדי להציג את הטלוויזיה לציבור האמריקאי ביריד העולמי של 1939 בניו יורק. NBC, תחת חסות RCA, שידרה את טקסי הפתיחה, כולל נאום של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, וסימנה רגע מרכזי בהיסטוריה של הטלוויזיה. הדגמה ציבורית זו, בשילוב עם מאמצי השיווק של RCA, קידמה את הטלוויזיה לתודעה האמריקאית.
למרות שאימוץ הטכנולוגיה היה איטי בתחילה, עם רק כמה מאות טלוויזיות בשימוש בארצות הברית בשנת 1940, המדיום צבר תאוצה בהתמדה. עד אמצע שנות ה-40, מספר תחנות הטלוויזיה בארה"ב גדל משמעותית. הופעתן של תוכניות פופולריות כמו "תיאטרון הכוכבים של טקסקו" fueled עוד יותר את הפופולריות שלה, מה שהוביל לעלייה חדה בבעלות על טלוויזיה.
בשנות ה-50, הטלוויזיה הפכה לתופעה מיינסטרים, ושינתה את הבידור והתרבות האמריקאית. בחירות 1960 לנשיאות, שבהן נוכחותו הטלוויזיונית של ג'ון פ. קנדי עמדה בניגוד לזו של ריצ'רד מ. ניקסון, הדגישו את השפעת הטלוויזיה על הפוליטיקה ותפיסת הציבור. זה חיזק את תפקידה של הטלוויזיה ככוח דומיננטי בעיצוב דעת הקהל ובהפצת מידע.
ההיסטוריה של הטלוויזיה היא שטיח מורכב ארוג מההמצאות של אנשים רבים. מהמערכת המכנית של ניפקוב ועד לפיתוחים האלקטרוניים של זבוריקין ופרנסוורת', כל תרומה מילאה תפקיד מכריע באבולוציה של טכנולוגיה טרנספורמטיבית זו. החוש העסקי של סרנוף וכוח השיווק של RCA הבטיחו את אימוץ הטכנולוגיה באופן נרחב, והובילו לעידן חדש של תקשורת ובידור. בעוד שלא ניתן לייחס את הקרדיט על "המצאת" הטלוויזיה לאדם אחד, המאמצים המשולבים של חלוצים אלה עיצבו את המדיום שאנו מכירים כיום.
